ת"א 16806-08 כלל חב` לביטוח בע"מ נ' חוסיין

1. לפניי בקשת צד ג' לחיוב הנתבע בהפקדת ערובה, בסכום שלא יפחת מ – 15,000 ₪ .

הבקשה הוגשה בהתאם להחלטה מיום 16.2.15.

2.לטענת צד ג' , שהוא הבעלים של הרכב אשר בו נהג הנתבע בעת התאונה נשוא התביעה,

מצבו הכלכלי של הנתבע בכי רע , והנתבע אף ציין זאת בעצמו במספר הזדמנויות במסגרת הליך זה.

כמו כן נטען , כי הנתבע לא שילם לתובעת עד היום את סכום ההוצאות שחויב בו בהחלטה מיום 19.6.2014, בסך 2,000 ₪.

אשר לסיכויי ההודעה מטעם הנתבע לצד ג' , טוען צד ג' כי אלו נמוכים ביותר הואיל והנתבע לא הציג כל ראיה להוכחת טענותיו , ולא הציג כל ראיה הקושרת את צד ג' עם אירוע התאונה.

צד ג' טוען , כי נוכח הסיכויים הנמוכים של הנתבע, ונוכח מצבו הכלכלי הרעוע - קיים חשש ממשי כי בסופו של ההליך לא יהיה לצד ג' ממי לגבות את ההוצאות הנגרמות לו בשל ניהול הליך זה.

3. לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים , הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל , מן הנימוקים שיובאו להלן.

4.תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 , המעניקה סמכות לבית המשפט להורות על הפקדת ערובה, אינה מפרטת את השיקולים שיש לשקול, אך הכלל הבסיסי המנחה את בתי המשפט ביישומה הוא הכלל לפיו אין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד.

המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הכרעה בסוגיית הערובה באים לאזן בין זכויותיהם של שני הצדדים.

מצד אחד - זכות הגישה לערכאות של התובע, ומצד שני - זכותו של הנתבע שלא להיות מוטרד בתביעות סרק או לסבול נזק כלכלי אם התביעה נגדו תידחה אך הוא לא יוכל לגבות חזרה הוצאותיו.